”כבני אדם, אנו חולקים 98% מהגנים שלנו עם שימפנזות. עם זאת, בני האדם הם המין השולט על פני כוכב הלכת הזה - הקימו ציוויליזציות ודתות, פיתחו דרכי תקשורת מורכבות ומגוונות, למדו מדע, בנו ערים ויצרו עבודות אמנות עוצרות נשימה - בעוד השימפנזות נותרו חיות שעוסקות בעיקר בצרכים של הישרדות. [...] חיית האדם היוצאת מן הכלל הצליחה לפתח, בזמן קצר כל כך, את היכולת לשלוט בעולם לצד האמצעים להשמיד אותו ללא דרך חזרה.“
 |
| "איחוד משפחתי". מקור: בלוג EvoAnth. |
 |
| שיתוף פעולה בין שימפנזות. מקור וזכויות על התמונה: cmoffat / Fotolia |
מי ביצע את המחקר? המחקר בוצע בשיתוף פעולה בין ביה"ס לעסקים של אוניברסיטת ווארוויק (Warwick Business School) שבבריטניה ומכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית (Max Planck Institute for Evolutionary Anthropology) שבגרמניה. לדבריה של ד"ר אלישיה מליס (Dr. Alicia Melis) מצוות המחקר: "הרבה מינים של חיות משתפות פעולה כדי להשיג מטרות רווחיות כמו הגנה על טריטוריה או צייד אחר מזון. אבל עם זאת, רמת שיתוף הפעולה שמתקיימת מתוך כוונה אמיתית אינה לחלוטין ברורה. לעתים ההצלחה יכולה לנבוע משני פרטים שמבצעים פעולות במקביל, אבל באופן עצמאי ובלתי תלוי, שמובילות יחד במקרה לעבר אותה המטרה".
מה עשו במחקר? השתתפו בו 12 שימפנזות שמתגוררות במקלט השימפנזות (Chimpanzee Sanctuary) שבקניה המשמש בית לשימפנזות יתומות שניצלו מידי סוחרים וציידים בלתי חוקיים. השימפנזות חולקו לזוגות כאשר ביניהן הוצבה קופסת פלסטיק אטומה. השימפנזה שעמדה מאחורי הקופסא היתה צריכה להשתמש במגרפה קטנה כדי לדחוף ענבים על גבי פלטפורמה. בשלב הזה, השימפנזה שעמדה מלפנים היתה צריכה לדחוף מקל עץ עבה לתוך אזור בקופסא שגורם לפלטפורמה לנטות ולהפיל את הענבים אל הרצפה, משם כבר אפשר להרים ולאכול את הפרס המתוק. בכל ניסוי, שימפנזה אחת קיבלה את שני הכלים והיא זו שהחליטה האם ומה להעביר לשותפה שלה.
 |
| מבט קידמי על מתקן הניסוי. משמאל (a): שלב השימוש במגרפה. מימין (b): שלב השימוש במקל העץ. מקור וזכויות על התמונה: המאמר המופיע בסוף הפוסט. |
והתוצאות? 10 מתוך 12 פרטים (83%) הבינו שעליהם להעביר את אחד מהכלים לשותף שלהם, וב- 73% מתוך כל הניסיונות השימפנזה בחרה להעביר את הכלי הנכון. לדבריה של ד"ר מליס היה הבדל גדול בזמן שלקח להם להחליט להעביר כלי אחד לשותף שלהם. אבל אחרי שהם העבירו את הכלי פעם אחת, הם הבינו את הרעיון והמשיכו להעביר את הכלי ב- 97% מהמקרים העוקבים. ומה שיפה הוא שגם סיכויי ההצלחה להשגת הענבים עלו עם התובנה הראשונה לכדי 86%.
המחקר הזה מהווה ראיה לכך ששימפנזות יכולות לשים לב לפעולות השותפים שלהן במשימה שיתופית ומראה שמעבר להבנה הפשוטה שיש צורך בשותף הן גם מבינות שעל השותף לבצע משימה ספציפית מאוד כדי להצליח. לדבריה של ד"ר מליס: "למרות ששימפנזות הן בדר"כ מאוד תחרותיות במרדף אחר מזון ויעדיפו לעבוד לבדן כדי להשיג מונופול על המזון, המחקר מראה שהן מוכנות ומסוגלות לתמוך באופן אסטרטגי בניסיונו של השותף שלהן לבצע את תפקידו במידה והצלחתן תלויה במעשיו". כשחושבים על זה - זה קצת דומה לבני האדם במרדף אחר כמעט כל משאב אחר, לא?
כרגיל, לסיום אשאיר אתכם עם קטע וידאו שמעלה חיוך. הוא אמנם ממחקר אחר שאינו קשור לזה שעליו מבוסס הפוסט, אך הוא מדגים בצורה יפה את היכולת של שימפנזים לבקש עזרה ולהציע עזרה לבני אדם. קטע הוידאו הקצר הזה (2:14) הוא חלק מתוכנית בערוץ נשיונאל גיאוגרפיק ששמה "Ape Genius".
המחקר בוצע באישור ועדת האתיקה המקומית שבקניה. מעולם לא נמנעה גישתן של השיפמנזות למזון או למים והן יכלו לבחור להפסיק את המבחן בכל שלב שהוא.
קישור לידיעה #1: http://www.sciencedaily.com/releases/2013/03/130318203327.htm
קישור לידיעה #2: http://www.biologynews.net/archives/2013/03/19/origins_of_human_teamwork_found_in_chimpanzees.html
הפניה למאמר המקורי: http://rsbl.royalsocietypublishing.org/content/9/2/20130009.abstract
קישור לקטע הוידאו: http://www.youtube.com/watch?v=xOrgOW9LnT4
הפרופיל האקדמי של ד"ר אלישיה מליס: http://www.wbs.ac.uk/about/person/alicia-melis/
שאלה שלא כ"כ קשורה למאמר הנפלא אבל קשורה לאבולוציה באופן כללי:
השבמחקאיך תכונות שמתבטאות לקראת מות החיה מתקבעות באבולוציה? לדוגמא - כאשר עכבר נתפס על ידי נחש הוא מקבל דום לב שמונע ממנו להרגיש בכאב ולסבול. אם נצא מנקודת הנחה שהתכונה הזאת נרכשת, איך היא התקבעה באבולוציה אם הראשון שביטא אותה (ואת התועלת האבולוציונית שלה) מת כשהוא עשה את זה?