דיאלוג ריחני

נלקח מאתר: ScienceDaily קרדיט על התמונה: Maslov Dmitry/Fotolia

כשאנחנו מורידים את הכלבים שלנו לטיול, או מפגישים בין החתול שלנו לחתול חדש, זה לא יהיה מוזר אם הם ירחרחו זה את זה. העובדה הזו היתה ידועה כמובן גם לחוקרים במשך שנים, אבל לאחרונה מסתבר שלפעולת הריחרוח (Sniffing) - להלן "הסנפה", אבל בקטע תמים - יש תפקיד נוסף. במחקר שפורסם לאחרונה, החוקר ד"ר דניאל ווסון (Daniel W. Wesson, Ph.D.) מהפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת ווסטרן-ריזרב (Western Reserve University) גילה שחולדות מסניפות אחת את השניה כדי לאותת על היררכיה חברתית ובכך מונעות התדרדרות להתנהגות אגרסיבית.

אז מה בדיוק קרה במחקר הזה? עד היום היה ידוע שחולדות, בדומה לבני אדם, חיות בהיררכיה חברתית מורכבת. ד"ר ווסון השתמש בשיטות שונות בכדי לעקוב אחר התנהגותן של החולדות וגילה שכאשר שתי חולדות מתקרבות זו לזו החולדה הדומיננטית יותר הפגינה את השליטה שלה ע"י הסנפה בתדירות גבוהה יותר. החולדה הפחות דומיננטית, לעומת זאת, הפגינה את הנחיתות היחסית שלה ע"י הסנפה בתדירות פחותה.

נלקח מתוך המאמר המקורי (ראה מטה). השוני בתדירות לפי דומיננטיות היררכית ואופן ריחרוח.

כאן עולות שתי שאלות מעניינות שלאחת מהן מתייחס המאמר ולשניה לא -

1. מה היה קורה אם החולדה הנחותה לא היתה משחקת את המשחק ופשוט מסרבת להסניף בתדירות נמוכה? ד"ר ווסון בדק את זה וגילה שהאינטראקציה בין החולדות במקרה כזה התדרדרה במהירות להתנהגות אגרסיבית.
2. מה לגבי "זיוף"? כלומר, למה שחולדה נחותה יותר לא תסניף מהר יותר ותתנהג כאילו היא דומיננטית יותר? לכך המאמר לא מתייחס ובצדק. יש לכך הסברים אבולוציונים וזה נושא מעניין שאקדיש לו פוסט בעתיד. אתם מוזמנים להרהר בזה בעצמכם בינתיים. :)

התאוריה של ווסון היא שהחולדה הדומיננטית למעשה משדרת מסר של "הימנעות מקונפליקט", בדומה להתנהגות של קוף גדול שנכנס לחדר ומכה באגרופים על החזה שלו כדי להפגין עליונות. הפגנת ההיררכיה חוסכת "אי-הבנות" שעשויות להתדרדר לפציעות פיזיות מיותרות. לדבריו של ד"ר ווסון, הגילוי הזה מצביע שייתכן שהריחרוח מהווה תקשורת בחיות רבות אחרות (כולל חיות המחמד שלנו) באופן שלא שמנו לב אליו עד היום - מהסיבה הפשוטה שבני אדם לא משתמשים בריחרוח בדיוק באופן הזה (אלא אם הם ממש... אבל ממש מוזרים).

ולמה המחקר הזה חשוב? זו התגלית הראשונה לסוג חדש של תקשורת בחולדות מאז גילוי התקשורת העל קולית (Ultrasonic Vocal Communication) בשנת 1970. אם התנהגות חברתית כזו נפוצה בחיות, ייתכן שהמעגלים המוחיים שלהם רלוונטיים גם אצלינו למרות השינויים המסויימים שהם עברו. ואם נבין את המעגלים הללו, נוכל להבין את האופן שבו מחלות נוירולוגיות עשויות לפגוע ביכולת שלנו לנהוג כראוי בהקשרים חברתיים שונים - וזה צעד לא רע בדרך לעזור לסובלים מבעיות מהסוג הזה.


קישור לכתבה: http://www.sciencedaily.com/releases/2013/03/130307145105.htm
הפניה למאמר המקורי: http://www.cell.com/current-biology/abstract/S0960-9822(13)00153-X