יום שלישי, 25 ביוני 2013

שוקולד ועיניים צוחקות

אתם וודאי מכירים את האמרה הגורסת ש"העיניים הן חלון לנשמה". כולנו מרגישים שיש משהו נכון באופן אינטואיטיבי באמירה הזו. אנחנו מכירים ילדים עם "עיניים צוחקות", כשאנחנו מרגישים שמישהו משקר לנו אנחנו דורשים ממנו בתקיפות: "תסתכל לי בעיניים ותגיד לי את זה שוב!", ואפילו הגברים הקשוחים מבינינו השתמשו במשפטי פתיחה כמו זה של אסי כהן בסדרה "מסודרים": "תגידי, את יודעת שיש לך משהו נורא עצוב בעיניים?...".

"תסתכל לי בלבן של העין".
תמונת תקריב (Close-up) של עין אנושית. מקור: אתר BusinessInsider.

הקשר בין העיניים לבין הרגשות שלנו מהווה חלק בלתי נפרד מהפולקלור האנושי. יש לכך עדויות רבות והנושא אפילו בוסס ע"י לא מעט חוקרים הבוחנים תקשורת בלתי-מילולית כמו שימוש בשפת גוף. עכשיו, מחקר חדש שהתבצע ע"י המחלקה למדעי התזונה שבפקולטה למקצועות הבריאות שבאוניברסיטת דרקסל (Drexel University) לוקח את התפיסה הזו צעד אחד קדימה. מסתבר שאת הביטוי הריגשי לעונג - או תחושת "גמול" (Reward) כמו שמדעני המוח אוהבים לקרוא לזה - אפשר למדוד באופן ממשי בעיניים.

תמונת חתך מייצגת של העין האנושית. הרשתית (Retina) מסומנת בצהוב. מקור: cancerinfo.tri-kobe.org

איך בדקו את זה? המחקר שהובל ע"י ד"ר ג'ניפר נאסר (Dr. Jennifer Nasser) השתמשה בטכנולוגיה בשם אלקטרורטינוגרפיה (Electroretinography) - או בקיצור ERG - כדי למדוד עליה בשחרור של הנוירוטרנסמיטר דופמין (Dopamine) ברשתית העין. ראשית, למי שאינו בקיא כל כך באנטומיה של העין, הרשתית (Retina) היא הרקמה הרגישה לאור בחלק הפנימי של העין שלנו. היא מורכבת מתאי עצב (Neurons) שמתרגמים את האור שפוגע בהם לאות חשמלי שמטייל עד לאונה העורפית - שנקראת גם האונה האוקסיפיטאלית (Occipital lobe) - במוח שלנו שם היא עוברת עיבוד לתמונה שאנחנו רואים.

"אני לא מבין למה את מחייכת. דחפתי לך אלקטרודה לעין".
בדיקת אלקטרורטינוגרפיה (ERG). מקור: אתר laretina.

שנית, מה זה בדיוק ERG? "אלקטרורטינוגרפיה" מורכבת מ- [1] הקידומת "אלקטרו-" (Electro-) שמשמעותה "חשמל", [2] מהמילה "רטינו-" (Retino-) שנובעת מהמילה "רשתית", ו- [3] מהסיומת "גרפיה" (-Graphy) שמשמעותה "רישום". אז כל הביטוי המתוחכם הזה פשוט אומר שזו שיטה לרישום של הפעילות החשמלית מרשתית העין. אלקטרודות מונחות על הקרנית (Cornea) ועל העור בסמוך לעין ובמהלך ההקלטה חושפים את העיניים לגירויים שונים ומקליטים את התגובה החשמלית שמתקבלת מהעין; זה למעשה התרגום לתשדורת חשמלית שתגיע בסוף למוח שלנו.

אמצעי מדעי מתוחכם במיוחד לייצור תחושת גמול... שוקולד. מקור: © Jiri Hera / Fotolia

ועכשיו לחלק הכיפי! איך תעוררו תחושת עונג בנחקרים שלכם? כאן כבר לא צריך אלקטרודות ואמצעים מתוחכמים. החוקרים לקחו קבוצה של נבדקים ופשוט האכילו אותם בשוקולד! ידוע ששוקולד מוביל לעליה בכמויות הדופמין במרכזי הגמול (Reward centers) שבמוח. למי שלא מכיר את האזורים האלו בכלל ורוצה לגלות דברים מגניבים עליהם עכשיו ובעתיד, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הקודם שלי שסיפר על הקשר שבין סקס, סמים ומוזיקה. הנוירוטרנסמיטר דופמין משחק תפקיד גם ברשתית שלנו כאשר היא נחשפת לגירוי אור. ד"ר נאסר ועמיתיה גילו שהתגובה החשמלית ברשתית לגירוי אור היתה מאוד גבוהה כאשר למשתתפים היתה פיסת שוקולד טעימה בפה. כמה חזקה התגובה? קודם כל, היא היתה חזקה באופן משמעותי יותר מקבוצת הביקורת בה בסה"כ טיפטפו כמה טיפות מים על לשונות המשתתפים (באסה!). אבל באופן מדהים למדי, אפילו כאשר יצרו קבוצת ביקורת נוספת בה נתנו למשתתפים את הסם "מתילפנידאט" (Methylphenidate), המוכר יותר בשם "ריטלין" (Ritalin), שגורם לשחרור עודף של דופמין במוח - גם אז התגובה אצל "קבוצת השוקולד" היתה גבוהה בהרבה!

"אני ממש לא מכורה. אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה. נשבעת." מקור: אתר iFood.

מה שהופך את המחקר הזה למעניין, לדבריה של ד"ר נאסר, הוא שעד היום מערכת הדופמין של העין נחשבה כנפרדת לחלוטין מזו של המוח. חוקרים רבים ייעצו לה לוותר מראש על המחקר הזה "כי הוא עתיד לכישלון", אך היא בחרה ללכת אחר הרעיון שלה בלב שלם. חוקרים כמו ד"ר נאסר מחפשים כל הזמן דרכים חדשות להעצים את תחושת ההנאה הנובעת ממאכלים שונים ובמקביל לצמצם את כמות הקלוריות הכלולה בהם. וזה גם מתבטא במקור פרסום המאמר: הז'ורנאל המדעי  "אוביסיטי" (Obesity) העוסק במחקרים הנוגעים להשמנת יתר. חשיבות המחקר מודגשת אף יותר נוכח העובדה שהשמנת יתר (Obesity) מהווה גורם סיכון להתפתחות טווח רחב של מחלות לב, כלי דם, לחץ דם גבוה, כולסטרול, סכרת מסוג 2 ועוד, ובמקביל היא מובילה למוות של כ- 250,000 איש מידי שנה בארה"ב ועוד כ- 1 מליון באירופה. היות ושיטת ה- ERG היא זולה יחסית וקלה לשימוש, החוקרים מקווים שהיא תוכל לשמש רופאים כדי לנתח התמכרויות והפרעות אכילה אצל מטופלים ביעילות גבוהה יותר ובכך לסייע להם להימנע מהשמנת יתר ונזק גופני.


קישור לידיעהhttp://www.sciencedaily.com/releases/2013/06/130624111014.htm
הפניה למאמר המקוריhttp://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/oby.20101/abstract
הפרופיל האקדמי של ד"ר ג'ניפר נאסרhttp://www.drexel.edu/cnhp/faculty/profiles/NasserJennifer/
קישור לפוסט "סקס, דופמין ורוקנרול"http://hippocampus-isr.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_4411.html

יום שישי, 7 ביוני 2013

גאווה, מדע וסובלנות

לכבוד יום הגאווה, חשבתי שאקח הפסקה לרגע מדיווח על תגליות מדעיות אחרונות ואנסה לתת נקודת מבט מעט אחרת על נושא שנמצא בקרבנו משחר ההיסטוריה - הומוסקסואליות (Homosexuality). תחום רועש, גועש ושנוי במחלוקת שהביא לא פעם לביטוי הצדדים המכוערים בחשיבה האנושית. מלבד הרצח המזעזע שהתרחש בבר-נוער באוגוסט 2009, כאשר אני נדרש לספר על מקרה שכזה, הדבר הראשון שעולה לראשי הוא סיפורו של מר אלן טיורינג (Alan Turing).

אלן טיורינג (Alan Turing). מקור: וויקיפדיה.

בתחילת שנות ה- 20 של המאה הקודמת מהנדס גרמני בשם ארתור שרביוס (Arthur Scherbius) המציא מכונת הצפנה בשם "אניגמה" (Enigma) שהפכה להיות אחת משיטות ההצפנה המאיימות ביותר בהיסטוריה ושסייעה לגרמניה הנאצית לנקוף לזכותה נצחונות רבים במהלך מלחה"ע השנייה. טיורינג היה אחת הדמויות הבולטות ביותר במאבק של בעלות הברית לפצח את ההצפנה הנאצית. הוא זיהה את החולשה הגדולה ביותר של המכונה וניצל אותה ללא רחם ובזכותו התאפשר פיצוח צופן האניגמה אפילו בנסיבות הקשות ביותר, מה שהיווה חלק משמעותי מיכולתן של בעלות הברית לנצח במלחמה.

עד כאן, הוא נשמע כמו גיבור נכון? רק שהסיפור לא היה כל כך פשוט, כפי שפורט בספר "סודות ההצפנה" מאת סיימון סינג: "אלן טיורינג היה מנתח צפנים נוסף שלא חי די זמן כדי לזכות בהכרה ציבורית כלשהי. במקום שירעיפו עליו שבחים כעל גיבור, הוא נרדף בגלל ההומוסקסואליות שלו. ב- 1952, בשעה שהגיש תלונה במשטרה על פריצה, הוא חשף בתמימות שהוא מנהל מערכת יחסים הומוסקסואלית. המשטרה חשה שאין לה ברירה אלא לעצור אותו ולהאשימו ב- 'התנהגות מגונה ביותר בניגוד לסעיף 11 של התיקון לחוק העונשין הפלילי של 1885'. העיתונים דיווחו על המשפט שהתנהל כתוצאה מכך ועל ההרשעה, וטיורינג הושפל בפומבי". מהלך הדברים הנורא הזה גרם לטיורינג לסבול מדיכאון חמור ו- "ב- 7 ביוני 1954, הוא עלה לחדר השינה שלו, כשהוא נושא עימו צנצנת של תמיסת ציאניד ותפוח עץ [...] בגיל 42 בלבד, אחד הגאונים האמיתיים בתחום ניתוח הצפנים איבד את עצמו לדעת".

הומוסקסואליות (Homosexuality). מקור: Cosmos Magazine.

הסיפור העצוב ומעורר הכעס הזה, מעלה שאלות רבות אודות התופעה וההתמודדות של האנושות עם ההבנה שלה. ראשית נשאל - מהי הומוסקסואליות (Homosexuality)? כדי למנוע בילבול, הומוסקסואליות מוגדרת כ- "נטייה מינית המאופיינת במשיכה מינית ורגשית של אדם אל בני מינו". אין להתבלבל בין נטייה מינית לבין זהות מגדרית (Gender Identity) המובילה לכך שאנשים מסויימים - טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים - חשים כי המין שנולדו אליו הוא שגוי.

ומה המקור להומוסקסואליות? זו אולי הנקודה הכואבת ביותר בדיון הציבורי הסוער. שאלת ה"טבע כנגד סביבה" (Nature vs. nurture) מתחוללת סביב תחום זה כבר זמן רב. מיני "תשובות" שגויות ובלתי מבוססות לגבי השאלה הזו מובילות להתנהגויות מבישות כמו רדיפה, אלימות ואפילו אלימות מכובסת כדוגמת "טיפולי המרה" (Conversion Therapies) המציעות "לטפל במחלה ולעזור לאנשים לחזור לדרך ההטרוסקסואלית הישרה". חשוב לציין אחת ולתמיד, למקרה שזה לא היה ברור מרוח הדברים - טיפולי המרה הם שטות פסאודו-מדעית, חסרת בסיס, שגורמת במקרים רבים סבל פסיכולוגי ונזק חברתי שלא ישוער ל"מטופלים".

בנוסף, מחקר בתחום זה סובל מביקורת המגיעה משני צידי המתרס. מחד, אנשים שמרניים בדעותיהם אינם מרוצים מכך שהמדע מחפש "תירוץ ביולוגי" להתנהגות "בלתי מוסרית" כמו הומוסקסואליות. מאידך, אנשים רבים בקהילה הגאה מרגישים שאין צורך ממשי לחפש אחר "הצדקה מדעית" לזהותם ונטייותיהם. ביקורות אלו נובעות מכשלון חמור בהיגיון המבקרים, שמניחים שהסבר מדעי לתופעה הוא שקול להצדקה מוסרית לקיומה. אך נשאיר את הדיונים הפילוסופים לפעם אחרת.

לפי מקורות שונים, הסובלים מבעיות סטטיסטיות ברורות, הומוסקסואלים מהווים בין 5-10% מהאוכלוסייה העולמית. מחקרים שונים שנעשו על המיעוט האדיר הזה מציעים תאוריות שונות המנסות להסביר את מקור ההומוסקסואליות. ההסברים מהעשור האחרון מצביעים על כך שההפרדה בין גנים להשפעה סביבתית היא לא כל כך ברורה ואף ייתכן שהיא מילולית בלבד.

תינוקות תאומים (Twins). מקור: Women's Healthcare Topics.

אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד על מקור תופעה היא ע"י מחקר בתאומים (Twins). תאומים זהים חולקים את אותו גנום בדיוק, כלומר ה- DNA שלהם זהה. אם נסתכל על תאומים זהים שגדלו יחד ולא הופרדו בלידתם, אז אנחנו יודעים שהם חולקים גם גנים זהים וגם סביבה זהה. לכן לא אמור להיות שום הבדל ביניהם. נכון? אז זהו, שהתשובה היא: לא בהכרח. מסתבר, שגם כשמסתכלים על תאומים זהים שגדלו באותה המשפחה, רואים מקרים שבהם אחד הילדים הוא הטרוסקסואל בעוד שהשני הוא הומוסקסואל.

לפני רגע אמרנו שהסיכוי להיות הומוסקסואל באוכלוסיה הכללית היא 5-10%. אבל מסתבר שאם יש לך אח הומוסקסואל הסיכוי שלך להיות הומוסקסואל בעצמך עולה לכדי 25%~ (בתאומים לא-זהים) ועד 50%~ (בתאומים זהים). אבל איך זה יכול להיות? תוצאות אלו מציעות שיש ככל הנראה מרכיב גנטי במיניות שלנו. אבל אם הכל היה בגנים אז כל התאומים הזהים היו או שניהם הומוסקסואלים, או שניהם הטרוסקסואלים, וזה לא המצב. אז יש כאן משהו אחר. אבל מה?

עובר אנושי בשבוע ה- 6. מקור: בלוג World Mysteries.

בשבועות הראשונים להתפתחות העוברית, כל העוברים מתפתחים באותו קו כללי. ברמה הבסיסית, ברירת המחדל היא שנוולד כנקבות, כי מאימא תמיד מקבלים כרומוזום X. אבל אבא "קצת פחות החלטי" ויכול לתת לנו או כרומוזום X או כרומוזום Y. אם נקבל ממנו כרומוזום Y, אז המשחק משתנה. בשבוע ה- 6 העובר יפתח אשכים שכבר יתחילו לייצר את ההורמון הגברי טסטוסטרון (Testosterone). הטסטוסטרון יצטבר ובשבוע ה- 8 בערך הוא יתחיל להשתחרר ולהשפיע על שאר גוף העובר, ויגרום לו ל"מסקוליניזציה" (Masculinization) - "הפיכה לגברי יותר". אחד המרכיבים החשובים שמושפעים בדרך הזו הוא, לא קשה לנחש - המוח, ובעיקר חלק בו שנקרא ההיפותאלאמוס (Hypothalamus) שמעורב בין השאר במשיכה המינית שלנו לאחרים. תאוריות מדעיות גורסות שככל שהמוח נחשף יותר לטסטוסטרון, כך הוא יפגין נטייה התנהגותית חזקה יותר של משיכה לנשים.

בהמשך לאותן תאוריות: במקרים מסויימים, עובר זיכרי אינו מצליח לייצר כמות מספקת של טסטוסטרון, או שלחלופין מוחו אינו מסוגל לקלוט מספיק ממנו בכדי להתפתח במסלול הטרוסקסואלי (מה שיכול לנבוע לדוגמא משינוי במספר או אופי הקולטנים לטסטוסטרון במוח). במקרים אלו, הצאצא יוותר עם משיכת ברירת-המחדל הנשית - לגברים. זה כמובן נותן למדענים כיוון טוב למחקר, אך הדבר אינו עונה על כל השאלות שעלו בדרך.

אפיגנטיקה (Epigenetics). מקור: ResverLogix.

אבל כאן אנחנו חוזרים שוב לבעיה המקורית! תיארנו כאן הסבר מנגנוני שמתאר כיצד שוני בהתפתחות העוברית מוביל לשוני בצאצא הבוגר. אבל אנחנו מדברים על תאומים זהים ואמרנו שהגנים שלהם זהים. אז איך זה יכול להיות? התשובה נובעת מתחום מחקר שהתפתח בקצב מסחרר בעשור האחרון ושמכונה בשם אפיגנטיקה (Epigenetics). הגנום האנושי מכיל כ- 21,000 גנים מקודדים לחלבון, כשלכל אחד מהם תפקיד משלו כמו ייצור אנרגיה, בקרה על חלוקת תא, יצירת חומרים מסויימים וכו'. בדר"כ כשאנחנו חושבים על שינוי בגנים שלנו, אנחנו חושבים על מוטציות (Mutations) - אתם יודעים, סטייל "צבי הנינג'ה" או "אקס-מן" - שמובילות לשינוי ברצף הגנטי עצמו. באפיגנטיקה, לעומת זאת, קיימים חומרים ביוכימיים שמתפקדים כמו מתגים (Switches) שיכולים להפעיל או להשתיק גנים בודדים - וזאת מבלי לשנות את הרצף הגנטי. אנזימים "מדביקים" קבוצות כימיות שונות - כמו קבוצת מתיל (Methyl Group) - על הרצף הקיים ובכך מובילות להפעלה או השתקה.

דבר זה מהווה הסבר אפשרי לאופן בו עבור שני תאומים זהים, בעלי אותו רצף גנטי, יכולים להתקיים שינויים בדפוס הביטוי הגנטי (Gene Expression) - כלומר, אילו גנים מבוטאים ואילו לא. ביטוי או השתקה יכולים להתרחש, בין השאר, גם בגנים הקשורים לייצור טסטוסטרון או הקולטנים המוחיים שלו ובכך להשפיע על נטייתו המינית של העובר. תאום זהה אחד הטרוסקסואל, תאום שני הומוסקסואל. פרופיל גנטי זהה, פרופיל אפיגנטי שונה.

מרכיב גנטי בהומוסקסואליות? מקור: בלוג Curie-us.

נקודה בעייתית נוספת, מקבילה להסבר שתיארנו עכשיו, היא העובדה שקיים קשר קורלטיבי בין הומוסקסואליות לתּוֹרָשָׁה (Heredity). ראשית, אנחנו יודעים שהסיכוי להיות הומוסקסואל מושפע מנטייתם של בני המשפחה שלנו - כלומר קיים מרכיב גנטי כלשהו. שנית, לא קשה להבין מדוע אין אפשרות להתרבות באמצעות יחסי מין הומוסקסואלים. אבל אנחנו מבחינים בכל זמן נתון ב- 5-10% הומוסקסואלים באוכלוסייה. אז אם הם לא יכולים להתרבות, איך יכול להיות שהם עדיין כאן?

ישנם הסברים רבים גם לבעיה הזו, ואחת התאוריות שנבחנה לאחרונה ע"י פסיכולוגים מקנדה נקראת הנחת היריבות המינית (Sexual Antagonism Hypothesis). הנחה זו מציעה שהומוסקסואליות יכולה להיות גנטית באופן חלקי. מדוע? כי אפילו שגברים שנמשכים זה לזה "מתרבים הרבה פחות", המרכיב הגנטי שמכתיב את תכונת המשיכה המוגברת לגברים יימצא בקרובות המשפחה הנקביות שלהם, מה שיוביל לכך שהן יתרבו הרבה יותר ביחס לנשים אחרות. כך משפחות עם גברים הומוסקסואלים ישתוו בהיקף הרביה שלהן למשפחות "בלתי-הומוסקסואליות".

ואיך צוות המחקר בחן את ההיפותזה הזו? הם חקרו קבוצת גברים ספציפית ממדינת סמואה (Samoa) המכונים בשם "פה-אפפינה" (Fa'afafine). אלו גברים שמציגים התנהגות נשית, ממלאים "תפקידים נשיים" בקהילה הסמואנית ונמשכים לגברים אחרים. צוות המחקר בחן את המשפחות המורחבות של גברים הטרוסקסואלים לעומת גברים הומוסקסואלים מקבוצת הפה-אפפינה. ומה הם גילו? שהסבתות משני הצדדים של הגברים בקבוצת הפה-אפפינה התרבו יותר באופן משמעותי ביחס לסבתות מהמשפחות ההטרוסקסואליות. מחקרים מאוחרים יותר מצאו את אותן התוצאות גם באימהות של אותם הגברים. זה מקדם את ההיפותזה הזו לפחות למעמד בו היא זכאית להשתתף בדיון המדעי ולהיבחן באופן מעמיק יותר כהסבר אפשרי.

אמצו את המגוון (Embrace Diversity). מקור: deviantArt/miniibogee.

לסיכום, כמו שוודאי ברור לכם - מבחינה מדעית הנושא עוד נתון למחקר ויש עוד שאלות רבות הדורשות מענה. אבל דבר אחד לא ישתנה - הקהילה הגאה היא חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה האנושית. הם אנשים בדיוק כמו כל אחד אחר: מורים, שוטרים, קצינים, אנשי רוח, מדע ואפילו דת. כל אדם תורם משהו - בין אם יופי או כיעור - לעולם הזה. מה שאדם עושה במיטתו, בד' אמותיו, ובלבד שאינו פוגע באדם אחר או כופה עליו את רצונו, הוא עניינו הפרטי בלבד. חלקנו נמשכים לנשים, חלקנו לגברים, חלקנו לשניהם - ואין בכך דבר פסול. זרקו מהחלון את הבורות, את הגזענות, את השנאה המיותרת. שימו בצד את הראייה השחורה-לבנה, הדיכוטומית, הבלתי-מציאותית. הביטו על זולתכם קודם כל בצבע - בסובלנות, בהבנה, בענווה. אין אדם שיודע הכל וכולנו יכולים ללמוד אחד מהשני. בהיבט הזה:

מגוון הוא כוח!

אמצו אותו בלב שלם ותראו שהעולם הופך יפה יותר. יום גאווה שמח.



קישור למאמר על ה"פה-אפפינה"http://www.plosone.org/article/info%3Adoi%2F10.1371%2Fjournal.pone.0036088
אודות הספר "סודות ההצפנה" מאת סיימון סינגhttp://halemo.net/edoar/0006/0004.html
דף הפייסבוק של מצעד הגאווה בת"אhttps://www.facebook.com/pridetelaviv?fref=ts